פרשת 'פנחס'
אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ
בפרשת השבוע שלנו, פונה משה רבנו אל רבונו של עולם ומבקש למנות לו ממלא מקום, שינהיג את ישראל אחריו (במדבר, כז, טז-יז): "יִפְקֹד ד' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". הקדוש ברוך הוא נענה לפנייתו של משה רבנו, ומצוה אותו (שם, יח): "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו..."
על דברים אלו שואל הרבי מקוצק: מדוע המתין משה עד לרגע זה עם בקשתו? הרי מיד אחרי פרשת 'מי מריבה' נאמר לו באופן חד-משמעי כי הוא לא יביא את עם ישראל אל ארץ ישראל, ולכאורה היה עליו לבקש את מינוי המחליף מיד באותו רגע? הרבי מקוצק הסביר כי עד למעשה הקנאות של הפנחס היה ברור למשה רבינו מי יהיה מחליפו – פנחס קדוש ד'. "אבל עתה, אחרי שראה קנאתו לשם ד', אף שהיה דבר גדול מאוד שלא נערוך אליו קדושתו, והשם יתברך אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום", ועצר את המגפה מעל בני ישראל, אף-על-פי-כן אמר משה: קנאי לא יכול להיות מנהיג ישראל, לזאת ביקש עתה: יפקוד ד' איש על העדה".
דברים אלו של הרבי מקוצק מפורשים בדברי חז"ל המובאים על-ידי רש"י. ביחס לביטוי המיוחד בו משתמש משה רבנו: "יִפְקֹד ד' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת...", כותב רש"י: "אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". כלומר, עם ישראל זקוק למנהיג שידע לסבול אותם למרות השוני בדעותיהם והמורכבות שבהנהגתם. מנהיג קנאי לא יוכל לעמוד בכך. על המנהיג להיות סבלן – להיות בעל סבלנות, ובעל נכונות לסבול את הקושי שקיים בהנהגת העם. אלו הן התכונות הנדרשות ממנהיג ישראל.
כאמור, הקדוש ברוך הוא נעתר לבקשתו של משה: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", ומסביר רש"י: "כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". על המנהיג להיות סבלן גדול, החי מתוך אמונה גדולה בעם ישראל. המנהיג צריך להבין כי בסבלנות, עם אורך רוח ועל ידי אמונה גדולה, ניתן להביא את עם ישראל אל ייעודו הגדול.
בהמשך לבקשתו של משה רבנו, "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה", מלמד אותנו הרמח"ל (מסילת ישרים, פרק יט) מהי דמותו של המנהיג הרצוי בעיני הקדוש ברוך הוא: "כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל – גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה".
עַם ישראל ראוי למנהיגים המוכנים למסור את נפשם עליו, מנהיגים הקשובים לכאבו ודורשים את שלומו וטובתו בכל הדרכים. אלו רועי הצאן שהקדוש ברוך הוא חפץ לעם ישראל, צאן מרעיתו.
אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ
בפרשת השבוע שלנו, פונה משה רבנו אל רבונו של עולם ומבקש למנות לו ממלא מקום, שינהיג את ישראל אחריו (במדבר, כז, טז-יז): "יִפְקֹד ד' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". הקדוש ברוך הוא נענה לפנייתו של משה רבנו, ומצוה אותו (שם, יח): "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו..."
על דברים אלו שואל הרבי מקוצק: מדוע המתין משה עד לרגע זה עם בקשתו? הרי מיד אחרי פרשת 'מי מריבה' נאמר לו באופן חד-משמעי כי הוא לא יביא את עם ישראל אל ארץ ישראל, ולכאורה היה עליו לבקש את מינוי המחליף מיד באותו רגע? הרבי מקוצק הסביר כי עד למעשה הקנאות של הפנחס היה ברור למשה רבינו מי יהיה מחליפו – פנחס קדוש ד'. "אבל עתה, אחרי שראה קנאתו לשם ד', אף שהיה דבר גדול מאוד שלא נערוך אליו קדושתו, והשם יתברך אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום", ועצר את המגפה מעל בני ישראל, אף-על-פי-כן אמר משה: קנאי לא יכול להיות מנהיג ישראל, לזאת ביקש עתה: יפקוד ד' איש על העדה".
דברים אלו של הרבי מקוצק מפורשים בדברי חז"ל המובאים על-ידי רש"י. ביחס לביטוי המיוחד בו משתמש משה רבנו: "יִפְקֹד ד' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת...", כותב רש"י: "אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". כלומר, עם ישראל זקוק למנהיג שידע לסבול אותם למרות השוני בדעותיהם והמורכבות שבהנהגתם. מנהיג קנאי לא יוכל לעמוד בכך. על המנהיג להיות סבלן – להיות בעל סבלנות, ובעל נכונות לסבול את הקושי שקיים בהנהגת העם. אלו הן התכונות הנדרשות ממנהיג ישראל.
כאמור, הקדוש ברוך הוא נעתר לבקשתו של משה: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", ומסביר רש"י: "כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". על המנהיג להיות סבלן גדול, החי מתוך אמונה גדולה בעם ישראל. המנהיג צריך להבין כי בסבלנות, עם אורך רוח ועל ידי אמונה גדולה, ניתן להביא את עם ישראל אל ייעודו הגדול.
בהמשך לבקשתו של משה רבנו, "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה", מלמד אותנו הרמח"ל (מסילת ישרים, פרק יט) מהי דמותו של המנהיג הרצוי בעיני הקדוש ברוך הוא: "כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל – גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה".
עַם ישראל ראוי למנהיגים המוכנים למסור את נפשם עליו, מנהיגים הקשובים לכאבו ודורשים את שלומו וטובתו בכל הדרכים. אלו רועי הצאן שהקדוש ברוך הוא חפץ לעם ישראל, צאן מרעיתו.
