אין לך קץ מגולה מזה
בתחילת הפרשה אנו קוראים על השכר המיועד לעם ישראל, בעקבות שמירת מצוות ד', או חלילה העונש אותו הוא יקבל אם הוא לא יקיים את המצוות. בסוף רשימת הקללות, מופיע הפסוק הבא, שנראה כהמשכן של הקללות (ויקרא, כ"ו, ל"ב) "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ".
אמנם, באופן מפתיע, מלמד אותנו רש"י, על-פי דברי חז"ל, כי לא מדובר בקללה, אלא דווקא בברכה: "זו מידה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה". כלומר, אף-על-פי שעם ישראל יגלו בעקבות חטאיהם, כאשר יבואו עמים אחרים להתיישב בארצם הדבר לא יעלה בידם. הארץ תישאר שוממה בכל השנים הרבות שישראל לא יהיו בה.
דברי חז"ל נאמרו בשנים הראשונות של חורבן בית שני, כאשר הם ראו בעיניהם את הארץ שוממה בעקבות החורבן. רש"י, שחי כאלף שנים אחריהם, מצטט את דבריהם, ובעצם מעיד שצדקו דברי חז"ל: כבר כאלף שנים מאז שישראל גלו מארצם, והארץ עודנה שוממה ואיש אינו יכול ליישבה.
כמאתיים שנה אחריו, עולה הרמב"ן ארצה, ובאגרת שהוא שולח לבנו הוא מתאר כיצד דברי חז"ל אלו ממשיכים להתקיים בנאמנות מפליאה. מתברר אם כן, שלא רק עם ישראל שמר אמונים אל הארץ, אלא גם הארץ שמרה אמונים לעם ישראל, ולא התרצתה לניסיונות ההתיישבות של אף עַם אחר.
אנו, החיים כשבע מאות וחמישים שנה אחרי הרמב"ן, יכולים להעיד שדברי חז"ל אכן התגשמו לחלוטין. עד לחזרתנו אליה, היתה הארץ מדבר שממה. והנה, מאז שבנו אליה, התעוררה הארץ, קמה לתחייה, והחלה להניב פרייה בצורה מדהימה! זוהי תופעה בלתי נתפסת!
לתופעה הזו, של התעוררות הארץ בנתינת תנובה בעין יפה, יש משמעות כבירה ביחס לגאולת ישראל. במסכת סנהדרין (צ"ח, א', ורש"י שם) מלמד רבי אבא כי כאשר ארץ ישראל נותנת פירות בעין יפה – אין לך קץ מגולה מזה. זהו סימן מובהק לסוף הגלות ולתחילת הגאולה. כל זמן שישראל בגלות, מוטלת על ארץ ישראל קללת שממון, וכשרואים שישנה ברכת פריון בארץ - סימן הוא שהגאולה החלה.
לפני כמאה שנה, כאשר ראה הרב קוק זצ"ל את הקמת המושבות העבריות הראשונות בארץ ישראל, הוא קבע בצורה חד משמעית (אגרות הראי"ה ג, תתעא): "אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו... לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להיגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו".
על אחת כמה וכמה יכולים אנו לומר בימינו, כאשר ארץ ישראל פורחת במלוא עוזה! בייחוד, שאנו זכינו לעוד הרבה סימנים בולטים של הגאולה: תקומת מדינת ישראל, קיבוץ גלויות אדיר - עד להתמוטטות
מסך הברזל ברוסיה ולעלייתם ארצה של יהודי אתיופיה האבודים - שחרור חלקי מולדת נרחבים, וירושלים בראשם.
ויהי רצון, שכשם שזכינו לראות ב"אתחלתא דגאולה", כן נזכה לראותה בהשלמתה.
פרשת 'בהר-בחוקותי'
