מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ
אחרי תהליך ארוך של עשר מכות, עליהן קראנו בפרשות הקודמות, יוצאים בני ישראל ממצרים. בפרשה שלנו מסופר על המשבר הראשון בו נתקלים העם. בני ישראל חונים על הים, נושאים את עיניהם, ומגלים כי המצרים רודפים אחריהם. הם לכודים. המצרים מאחוריהם והים לפניהם. בשעת קשה זו אומר ה' אל משה רבינו: 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו'. מהי כוונת ה'? להיכן יסעו בני ישראל? בדרך הטבע אין להם לאן להתקדם!
רש"י מביא את דברי חז"ל: 'שאין הים עומד בפניהם', כלומר, אע"פ שבדרך הטבע אין אפשרות להיכנס אל הים, הולך להתרחש כאן משהו אחר, שונה, 'דבר אל בני ישראל ויסעו'. ואכן, עם כניסתם של בני ישראל אל הים מתחולל נס, והים נבקע.
הרב דרוקמן מסביר כי ריבונו של עולם מלמד כאן את משה רבינו, וגם אותנו, שיעור גדול. עם ישראל לא יצא רק מארץ מצרים, אלא גם מהמיצרים כולם, מכל שעבוד שהוא. הטבע אינו עומד בפניהם כיוון שהם עם על-טבעי. בטבע יש ים ויש יבשה. האדם הולך על היבשה, ונאלץ לעצור כאשר הוא מגיע אל הים. אבל עם ישראל השתחרר מכל המעצורים ומכל השעבודים, הוא עם על-טבעי, שאין דבר שיכול לעצור אותו.
במעמד קריעת ים סוף, התגלתה לעם ישראל מהותו המיוחדת – עם הנצח. בטבע אין נצח, יש מוות וכליון. כל דבר פיזי בסופו של דבר מתכלה. כך גם תרבויות ועמים, שמתקיימים במשך זמן מסוים, ובסוף יורדים מעל במת ההיסטוריה. עמים מתים כפי שבני אדם מתים. כך אירע לרומא העתיקה, ליוון העתיקה, ולמצרים העתיקה. אך עם ישראל חי וקיים לנצח. הוא על-טבעי. למרות כל הנסיונות להשמידו במשך כל הדורות, הוא גבר על הכל!
בדור שלנו זכינו לראות בשיא את הפלא של נצחיות עם ישראל. אחרי אלפיים שנות גלות, זכינו לחזור לארצנו מארבע קצוות תבל, ולהקים כאן מחדש את מדינתנו. גם אם לעתים יש צרות ומשברים, אסור להתייאש! עלינו להמשיך ולהתקדם, צעד אחר צעד, עד שנזכה לגאולה השלמה. דבר אל בני ישראל ויסעו.
1. איזה רצון ביקש ה' שישראל יבטאו בנסיעה זו?
2. איזה עוד מעשה הם נדרשו לעשות כדי לבטא את הרצון הזה?
3. איך הרצון הזה בא לידי ביטוי בדורות האחרונים?
דִּמּוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ – לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁפָּרְחָה.
כְּשֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ – אֶת הַמֶּלֶךְ מוֹפִיעַ,
חָפַצְנוּ לְהִתְנָאוֹת – וּלְהִדָּמוֹת לַמּוֹשִׁיעַ.
וּכְשֵׁם שֶׁשִּׂמְחָה – מְבַטֵּאת הִזְדַּהוּת,
הַהִדּוּר מְבַטֵּא – רָצוֹן לִדְבֵקוּת.
1. מי נדמו לשושנה ומתי? מה פשר הדימוי הזה?
2. למי הם רצו להידמות? ומהו ערך ההידור במצוות?
אחרי תהליך ארוך של עשר מכות, עליהן קראנו בפרשות הקודמות, יוצאים בני ישראל ממצרים. בפרשה שלנו מסופר על המשבר הראשון בו נתקלים העם. בני ישראל חונים על הים, נושאים את עיניהם, ומגלים כי המצרים רודפים אחריהם. הם לכודים. המצרים מאחוריהם והים לפניהם. בשעת קשה זו אומר ה' אל משה רבינו: 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו'. מהי כוונת ה'? להיכן יסעו בני ישראל? בדרך הטבע אין להם לאן להתקדם!
רש"י מביא את דברי חז"ל: 'שאין הים עומד בפניהם', כלומר, אע"פ שבדרך הטבע אין אפשרות להיכנס אל הים, הולך להתרחש כאן משהו אחר, שונה, 'דבר אל בני ישראל ויסעו'. ואכן, עם כניסתם של בני ישראל אל הים מתחולל נס, והים נבקע.
הרב דרוקמן מסביר כי ריבונו של עולם מלמד כאן את משה רבינו, וגם אותנו, שיעור גדול. עם ישראל לא יצא רק מארץ מצרים, אלא גם מהמיצרים כולם, מכל שעבוד שהוא. הטבע אינו עומד בפניהם כיוון שהם עם על-טבעי. בטבע יש ים ויש יבשה. האדם הולך על היבשה, ונאלץ לעצור כאשר הוא מגיע אל הים. אבל עם ישראל השתחרר מכל המעצורים ומכל השעבודים, הוא עם על-טבעי, שאין דבר שיכול לעצור אותו.
במעמד קריעת ים סוף, התגלתה לעם ישראל מהותו המיוחדת – עם הנצח. בטבע אין נצח, יש מוות וכליון. כל דבר פיזי בסופו של דבר מתכלה. כך גם תרבויות ועמים, שמתקיימים במשך זמן מסוים, ובסוף יורדים מעל במת ההיסטוריה. עמים מתים כפי שבני אדם מתים. כך אירע לרומא העתיקה, ליוון העתיקה, ולמצרים העתיקה. אך עם ישראל חי וקיים לנצח. הוא על-טבעי. למרות כל הנסיונות להשמידו במשך כל הדורות, הוא גבר על הכל!
בדור שלנו זכינו לראות בשיא את הפלא של נצחיות עם ישראל. אחרי אלפיים שנות גלות, זכינו לחזור לארצנו מארבע קצוות תבל, ולהקים כאן מחדש את מדינתנו. גם אם לעתים יש צרות ומשברים, אסור להתייאש! עלינו להמשיך ולהתקדם, צעד אחר צעד, עד שנזכה לגאולה השלמה. דבר אל בני ישראל ויסעו.
פרשת בשלח
חידה לפרשה
ה' ציווה על משה להורות לישראל לנסוע אל תוך הים – עוד לפני שהים נקרע!1. איזה רצון ביקש ה' שישראל יבטאו בנסיעה זו?
2. איזה עוד מעשה הם נדרשו לעשות כדי לבטא את הרצון הזה?
3. איך הרצון הזה בא לידי ביטוי בדורות האחרונים?
חידה ל"מיטיב לכת"...
בְּעִקְבוֹת הַצָּלָה – בִּשְׁעַת בְּרִיחָה,דִּמּוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ – לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁפָּרְחָה.
כְּשֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ – אֶת הַמֶּלֶךְ מוֹפִיעַ,
חָפַצְנוּ לְהִתְנָאוֹת – וּלְהִדָּמוֹת לַמּוֹשִׁיעַ.
וּכְשֵׁם שֶׁשִּׂמְחָה – מְבַטֵּאת הִזְדַּהוּת,
הַהִדּוּר מְבַטֵּא – רָצוֹן לִדְבֵקוּת.
1. מי נדמו לשושנה ומתי? מה פשר הדימוי הזה?
2. למי הם רצו להידמות? ומהו ערך ההידור במצוות?
