פרשת 'בהעלותך'
לכתך אחרי במדבר
בפרשתנו, מתארת התורה באריכות את הדרך שבה הנהיג ד' את ישראל במדבר על ידי עמוד הענן:
"עַל פִּי ד' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ד' יַחֲנוּ... וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים – וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ד' וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן - עַל פִּי ד' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ד' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר... אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה... אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים... עַל פִּי ד' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ד' יִסָּעוּ..."
אריכות זו מעוררת את השאלה: מה הצורך בפירוט נרחב כל כך? מדוע לא די בתיאור תמציתי שישראל הלכו על פי ד' במדבר? אפשר כמובן לראות כאן שבח לישראל שצייתו לדבר ד' גם כשהיה קשה ולא נוח. אולם, האם בכך שבחם? וכי מה היו יכולים לעשות? הלוא מבלעדי הדרכת ד' היו אובדים ותועים במדבר! בנוסף, יש לתהות על עצם המציאות שהתורה מתארת: מדוע ייגע והטריח רבונו של עולם את בני ישראל במדבר? וכי לא היה יכול לסדר את הנסיעות והחניות בצורה נוחה יותר, בלי הזנקות פתאומיות ועם מרווחי מנוחה נוחים יותר?
מסתבר, כי להליכה זו במדבר היתה מטרה חינוכית, שהטמיעה בדור המדבר ערכים חשובים מאין כמותם, אשר התקבעו בנפש האומה הישראלית לדורי דורות. נציין שני ערכים יסודיים בעבודת ד' אליהם חונכו עם ישראל במסעם במדבר.
ראשית, החיים הנסיים במדבר נועדו להחדיר בישראל את ההכרה שהכול מד'. חיי בני ישראל במדבר היו חיים נסיים – הקדוש ברוך הוא הוריד להם לחם נסי מן השמים, דאג להם לבאר מים חיים, והורה
להם את הדרך על ידי ענני הכבוד. חייהם של ישראל היו תלויים בקדוש ברוך הוא לגמרי באותן שנים, והיה ברור להם כי ד' הוא הדואג להם ומקיים אותם.
אולם, בארץ ישראל עתידים ישראל לעבוד לפרנסתם, להילחם למען ביטחונם, ולדאוג בעצמם לכל צרכיהם. בעקבות זאת עלולים הם לחשוב שהצלחתם תלויה אך ורק בהשתדלותם ובמאמציהם. על כן נדרשים ישראל להיזכר בתקופת המדבר כדי לעורר בקרבם את ההבנה שד' הוא מקור הכול, וגם הצלחתם עתה בארץ ישראל תלויה ברצונו.
הנקודה השניה אליה התחנכו עם ישראל במדבר נבעה מהצורה בה היה בנוי מחנה ישראל. התורה מתארת כי המחנה במדבר הורכב משלוש מחנות: י"ב השבטים חנו במעגל החיצוני ביותר, המעגל האמצעי היה 'מחנה לוייה', ובמחנה הפנימי ביותר שכן אוהל מועד. אם כן, מצד אחד, חנו כל שבט ושבט לעצמו, אך מצד שני, השבטים כולם סבבו מרכז אחד שאיחד אותם - המשכן, כשהלוויים והכוהנים מקשרים בינו לבין כל ישראל. מבנה זה הינו דגם למבנהו המהותי של עם ישראל.
המבנה הארגוני של ישראל במדבר מבטא את המבנה המהותי של עם ישראל בארצו: אומה שלמה העוסקת בכל תחומי החיים מתוך חיבור חי לד' ולתורתו. בעם ישראל יש גוונים שונים ואין איש הדומה לרעהו. לכל אחד יש מקום משלו, כל אחד עוסק בתחום המתאים לו מבלי לאבד את ייחודו ועצמיותו. עם ישראל נקרא לעסוק בכל תחומי החיים האנושיים ולא להצטמצם לתחום זה או אחר, אך יחד עם זאת עלינו לזכור כי כולנו קשורים אל הקודש, ממנו אנו יונקים ועל ידו אנו מודרכים.
אם כן, מתברר כי עיקרו של חינוך ארבעים שנות המדבר לא היה לאותו הדור, שהרי רובו כלל לא זכה להיכנס ארצה, אלא מטרתו העיקרית הייתה להחדיר בנפש האומה את הערכים היסודיים ביותר כך שיהיו חלק בלתי נפרד ממנה ויבואו לידי ביטוי דור אחר דור אחר הכניסה ארצה.
דרך לימוד התורה נכיר את עצמנו, את הפנימיות שלנו, ומתוך כך נלמד להגשים בפועל את הערכים הטמונים בנו, ולתת להם ביטוי מעשי בחיינו כממשיכי אבותינו שבכל הדורות.
לכתך אחרי במדבר
בפרשתנו, מתארת התורה באריכות את הדרך שבה הנהיג ד' את ישראל במדבר על ידי עמוד הענן:
"עַל פִּי ד' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ד' יַחֲנוּ... וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים – וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ד' וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן - עַל פִּי ד' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ד' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר... אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה... אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים... עַל פִּי ד' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ד' יִסָּעוּ..."
אריכות זו מעוררת את השאלה: מה הצורך בפירוט נרחב כל כך? מדוע לא די בתיאור תמציתי שישראל הלכו על פי ד' במדבר? אפשר כמובן לראות כאן שבח לישראל שצייתו לדבר ד' גם כשהיה קשה ולא נוח. אולם, האם בכך שבחם? וכי מה היו יכולים לעשות? הלוא מבלעדי הדרכת ד' היו אובדים ותועים במדבר! בנוסף, יש לתהות על עצם המציאות שהתורה מתארת: מדוע ייגע והטריח רבונו של עולם את בני ישראל במדבר? וכי לא היה יכול לסדר את הנסיעות והחניות בצורה נוחה יותר, בלי הזנקות פתאומיות ועם מרווחי מנוחה נוחים יותר?
מסתבר, כי להליכה זו במדבר היתה מטרה חינוכית, שהטמיעה בדור המדבר ערכים חשובים מאין כמותם, אשר התקבעו בנפש האומה הישראלית לדורי דורות. נציין שני ערכים יסודיים בעבודת ד' אליהם חונכו עם ישראל במסעם במדבר.
ראשית, החיים הנסיים במדבר נועדו להחדיר בישראל את ההכרה שהכול מד'. חיי בני ישראל במדבר היו חיים נסיים – הקדוש ברוך הוא הוריד להם לחם נסי מן השמים, דאג להם לבאר מים חיים, והורה
להם את הדרך על ידי ענני הכבוד. חייהם של ישראל היו תלויים בקדוש ברוך הוא לגמרי באותן שנים, והיה ברור להם כי ד' הוא הדואג להם ומקיים אותם.
אולם, בארץ ישראל עתידים ישראל לעבוד לפרנסתם, להילחם למען ביטחונם, ולדאוג בעצמם לכל צרכיהם. בעקבות זאת עלולים הם לחשוב שהצלחתם תלויה אך ורק בהשתדלותם ובמאמציהם. על כן נדרשים ישראל להיזכר בתקופת המדבר כדי לעורר בקרבם את ההבנה שד' הוא מקור הכול, וגם הצלחתם עתה בארץ ישראל תלויה ברצונו.
הנקודה השניה אליה התחנכו עם ישראל במדבר נבעה מהצורה בה היה בנוי מחנה ישראל. התורה מתארת כי המחנה במדבר הורכב משלוש מחנות: י"ב השבטים חנו במעגל החיצוני ביותר, המעגל האמצעי היה 'מחנה לוייה', ובמחנה הפנימי ביותר שכן אוהל מועד. אם כן, מצד אחד, חנו כל שבט ושבט לעצמו, אך מצד שני, השבטים כולם סבבו מרכז אחד שאיחד אותם - המשכן, כשהלוויים והכוהנים מקשרים בינו לבין כל ישראל. מבנה זה הינו דגם למבנהו המהותי של עם ישראל.
המבנה הארגוני של ישראל במדבר מבטא את המבנה המהותי של עם ישראל בארצו: אומה שלמה העוסקת בכל תחומי החיים מתוך חיבור חי לד' ולתורתו. בעם ישראל יש גוונים שונים ואין איש הדומה לרעהו. לכל אחד יש מקום משלו, כל אחד עוסק בתחום המתאים לו מבלי לאבד את ייחודו ועצמיותו. עם ישראל נקרא לעסוק בכל תחומי החיים האנושיים ולא להצטמצם לתחום זה או אחר, אך יחד עם זאת עלינו לזכור כי כולנו קשורים אל הקודש, ממנו אנו יונקים ועל ידו אנו מודרכים.
אם כן, מתברר כי עיקרו של חינוך ארבעים שנות המדבר לא היה לאותו הדור, שהרי רובו כלל לא זכה להיכנס ארצה, אלא מטרתו העיקרית הייתה להחדיר בנפש האומה את הערכים היסודיים ביותר כך שיהיו חלק בלתי נפרד ממנה ויבואו לידי ביטוי דור אחר דור אחר הכניסה ארצה.
דרך לימוד התורה נכיר את עצמנו, את הפנימיות שלנו, ומתוך כך נלמד להגשים בפועל את הערכים הטמונים בנו, ולתת להם ביטוי מעשי בחיינו כממשיכי אבותינו שבכל הדורות.
