עבדות וחירות אינן תלויות במה שאדם מרגיש ורוצה. אדם יכול לרצות להיות עבד.
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
בעמדנו בפתחו של חג הפורים עלינו לזכור כי החגים שנקבעו לדורות בעם ישראל לא נועדו רק להזכיר לדורות מאורע שהתרחש לפני אי‑אלו שנים. חג שנקבע לדורות בא ללמד ערכים לדורות. אשרי הדור אשר קולט מתוך המסרים הכלליים של החג, מסרים שיש להם ערך מיוחד לדור שלו.
אחד המסרים החשובים ביותר לדורנו הוא המסר של: "לך כנוס את כל היהודים". במגילת אסתר, הראשון שעומד על עובדת היותנו עם אחד, הוא המן הרשע (אסתר ג', ח), שפתח את דבריו בציוּן העובדה כי 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד', אך תוך כדי דיבור הדגיש כי עם זה הינו "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". בהמשך לדברים אלו, ביקש המן הרשע להשמיד את עם ישראל, בלי להבדיל בין חלקיו השונים של העם: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד".
במשך כל הדורות המשיכו אויבינו להתייחס אלינו כיחידה אחת. כאשר צורר היהודים הגדול, היטלר ימ"ש, ביקש להשמיד את כל היהודים ב'פיתרון הסופי', הוא לא הבדיל בין יהודי שומר תורה ומצוות באדיקות לבין יהודי מתבולל שאפילו סבו שכח שהוא יהודי. גם בימינו אלו ממש, אויבינו הקמים עלינו לכלותנו אינם מבדילים בין יהודי ליהודי לפי מראהו או מעשיו. אנו עם אחד, בין אם נרצה ובין אם לאו.
דברים אלו, שאויבנו הבינו בצורה טבעית, הינם אמת גדולה. כך מלמדים אותנו חז"ל (ויקרא רבה, פ"ד):
'תני רשב"י משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?! אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?! אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה"
כולנו גוף אחד, כולנו נמצאים באותה סירה, וכולנו מתמודדים מול אותה סכנה שמתרגשת על כולנו. כל יהודי הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, בין אם הוא שומר מצוות ובין אם לאו, בין אם אנו מסכימים עם השקפתו ובין אם לא. כולנו עם אחד!
אל מול הקמים עלינו להשמידנו, הנשק הטוב ביותר שלנו הוא אחדותנו. כך אנו למדים ממגילת אסתר. כאשר אסתר המלכה מתוודעת אל גזירתו של המן הרשע, היא מצווה את מרדכי: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים'. שאיפה זו לאחדות הונצחה גם במצוות משלוח מנות איש לרעהו, שנועדה לחזק את הקשר בין יהודי לחברו. זהו המסר אותו עלינו ללמוד מפורים לדורי דורות: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.
*****************
האם יש משמעות כלשהי לתחפושות בפורים – או שמדובר במנהג סתמי וילדותי?
ההתחפשות בפורים קשורה לאירועי מגילת אסתר. אפשר לומר כי אסתר עצמה התחפשה ו"לבשה מסכה" שהסתירה את זהותה בכך ש"לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, י). גם כשנצרכה אסתר להפיל את צורר היהודים, "לבשה" תחפושת אחרת ועשתה עצמה כידידתו הקרובה של המן בהזמינה אותו פעמיים למשתה משפחתי עימה ועם המלך. המן לא שיער שמאחורי התחפושת עומדת שליחתו של מרדכי היהודי, ושכל מטרתה להצביע ברגע הנכון לעברו ולחרוץ את גורלו.
במדרש (אסתר רבה ז, ט) מובא שגם אליהו הנביא התחפש במגילה. חז"ל אומרים כי חרבונה, הסריס שהלשין למלך על המן והביא לסופו של צורר היהודים – היה בכלל אליהו הנביא: "מה עשה אליהו זכור לטוב – נדמה לחרבונה", ומשום כך אנו אומרים לאחר המגילה ש"גם חרבונה זכור לטוב".
מעל לשני אלו, נוכל למצוא שתי "התחפשויות" מהותיות יותר בסיפור המגילה. חז"ל (מגילה יב, א) אומרים כי איום הכליה שריחף מעל ישראל נגזר עליהם מפני שהשתתפו במשתה שערך אחשוורוש. לפי חז"ל, במשתה זה חגג אחשוורוש את סופם של ישראל מתוך מחשבה שהם אינם עתידים להיגאל עוד, והיה בזה מבחינתו ניצחון על א־לוהי ישראל. בהשתתפותם של יהודים באותו משתה היה אפוא חילול השם נורא.
אפשרות אחרת המובאת בחז"ל היא שהגזרה הוטלה עליהם משמיים מפני שהשתחוו לצלם שהקים נבוכדנצר מלך בבל בתקופה מוקדמת יותר.
אכן, בסופו של דבר לא יצאה הגזרה אל הפועל, משום שישראל "לא עשו אלא לפנים". כלומר, ההשתחוות לצלם נבוכדנצר וההשתתפות בסעודת אחשוורוש היו הצגה בלבד מצד היהודים, הם לא האמינו בצלם ולא שמחו בגלותם, אך עשו כן רק לפנים, כלפי חוץ. ה' ידע כמובן את האמת, ולכן אף הוא עשה הצגה בלבד – העמיד פנים כאילו הם עתידים לכלות בגזרת המן, אך למעשה, הושיע אותם.
כלומר, עם ישראל, בהיותו בגלות, "התחפש" בשני האירועים הללו לגויים בהתנהגותו, וכאילו הביע הסכמה עם מעשי הגויים ואף ביטא שמחה כלפי חוץ על גלותו שלו. אך כל אלו היו תחפושת ומסכה בלבד. בפנים, עם ישראל נותר בקדושתו, ומפני כן זכה לגאולה.
אך נראה כי "המתחפש" הגדול ביותר במגילה הוא דווקא הקדוש ברוך הוא! את כל גאולת פורים גלגל ה' ב"תחפושת", בלי להראות את פניו, עד כדי כך ששמו לא נזכר במגילה אפילו פעם אחת! ה' גלגל את כל אירועי המגילה בסתר, דרך המציאות הטבעית, במצב של הסתר פנים. המגילה מפגישה אותנו עם מי שנמצא מאחורי מסכת ההעלם, ההסתר, ומוביל את המציאות כולה לפי רצונו.
בסיפור המגילה התכסה כביכול ה' בגלימה והסתיר את עצמו מפנינו. מסיבה זו אנו גם שותים יין בפורים, שכן: "נכנס יין – יצא סוד" (עירובין סה, א). היין מבטל את המציאות החיצונית הגלויה ומגלה את הסוד שמתחת לפני השטח, את יד ד' הפועלת ומושיעה את ישראל מבעד לגלימה. ואכן, גלימה, מגילה ולגימה בנויות מאותן האותיות, ועניין אחד לכולן.
על כן, אומנם איננו יודעים מה מקורו המדויק של מנהג ההתחפשות בפורים ומתי התחיל, אך הוא בוודאי עתיק מאוד, ואם בוחנים אותו במבט אמוני וערכי, אפשר למצוא בו את סודה של מגילת אסתר, מגילת ההסתר וההתחפשות.
בעמדנו בפתחו של חג הפורים עלינו לזכור כי החגים שנקבעו לדורות בעם ישראל לא נועדו רק להזכיר לדורות מאורע שהתרחש לפני אי‑אלו שנים. חג שנקבע לדורות בא ללמד ערכים לדורות. אשרי הדור אשר קולט מתוך המסרים הכלליים של החג, מסרים שיש להם ערך מיוחד לדור שלו.
אחד המסרים החשובים ביותר לדורנו הוא המסר של: "לך כנוס את כל היהודים". במגילת אסתר, הראשון שעומד על עובדת היותנו עם אחד, הוא המן הרשע (אסתר ג', ח), שפתח את דבריו בציוּן העובדה כי 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד', אך תוך כדי דיבור הדגיש כי עם זה הינו "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". בהמשך לדברים אלו, ביקש המן הרשע להשמיד את עם ישראל, בלי להבדיל בין חלקיו השונים של העם: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד".
במשך כל הדורות המשיכו אויבינו להתייחס אלינו כיחידה אחת. כאשר צורר היהודים הגדול, היטלר ימ"ש, ביקש להשמיד את כל היהודים ב'פיתרון הסופי', הוא לא הבדיל בין יהודי שומר תורה ומצוות באדיקות לבין יהודי מתבולל שאפילו סבו שכח שהוא יהודי. גם בימינו אלו ממש, אויבינו הקמים עלינו לכלותנו אינם מבדילים בין יהודי ליהודי לפי מראהו או מעשיו. אנו עם אחד, בין אם נרצה ובין אם לאו.
דברים אלו, שאויבנו הבינו בצורה טבעית, הינם אמת גדולה. כך מלמדים אותנו חז"ל (ויקרא רבה, פ"ד):
'תני רשב"י משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?! אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?! אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה"
כולנו גוף אחד, כולנו נמצאים באותה סירה, וכולנו מתמודדים מול אותה סכנה שמתרגשת על כולנו. כל יהודי הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, בין אם הוא שומר מצוות ובין אם לאו, בין אם אנו מסכימים עם השקפתו ובין אם לא. כולנו עם אחד!
אל מול הקמים עלינו להשמידנו, הנשק הטוב ביותר שלנו הוא אחדותנו. כך אנו למדים ממגילת אסתר. כאשר אסתר המלכה מתוודעת אל גזירתו של המן הרשע, היא מצווה את מרדכי: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים'. שאיפה זו לאחדות הונצחה גם במצוות משלוח מנות איש לרעהו, שנועדה לחזק את הקשר בין יהודי לחברו. זהו המסר אותו עלינו ללמוד מפורים לדורי דורות: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.
*****************
תחפושות בפורים
* עפ"י תשובתו של הרב דרוקמן בספרו ואשיבה, אמונה, עמ' 206.האם יש משמעות כלשהי לתחפושות בפורים – או שמדובר במנהג סתמי וילדותי?
ההתחפשות בפורים קשורה לאירועי מגילת אסתר. אפשר לומר כי אסתר עצמה התחפשה ו"לבשה מסכה" שהסתירה את זהותה בכך ש"לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, י). גם כשנצרכה אסתר להפיל את צורר היהודים, "לבשה" תחפושת אחרת ועשתה עצמה כידידתו הקרובה של המן בהזמינה אותו פעמיים למשתה משפחתי עימה ועם המלך. המן לא שיער שמאחורי התחפושת עומדת שליחתו של מרדכי היהודי, ושכל מטרתה להצביע ברגע הנכון לעברו ולחרוץ את גורלו.
במדרש (אסתר רבה ז, ט) מובא שגם אליהו הנביא התחפש במגילה. חז"ל אומרים כי חרבונה, הסריס שהלשין למלך על המן והביא לסופו של צורר היהודים – היה בכלל אליהו הנביא: "מה עשה אליהו זכור לטוב – נדמה לחרבונה", ומשום כך אנו אומרים לאחר המגילה ש"גם חרבונה זכור לטוב".
מעל לשני אלו, נוכל למצוא שתי "התחפשויות" מהותיות יותר בסיפור המגילה. חז"ל (מגילה יב, א) אומרים כי איום הכליה שריחף מעל ישראל נגזר עליהם מפני שהשתתפו במשתה שערך אחשוורוש. לפי חז"ל, במשתה זה חגג אחשוורוש את סופם של ישראל מתוך מחשבה שהם אינם עתידים להיגאל עוד, והיה בזה מבחינתו ניצחון על א־לוהי ישראל. בהשתתפותם של יהודים באותו משתה היה אפוא חילול השם נורא.
אפשרות אחרת המובאת בחז"ל היא שהגזרה הוטלה עליהם משמיים מפני שהשתחוו לצלם שהקים נבוכדנצר מלך בבל בתקופה מוקדמת יותר.
אכן, בסופו של דבר לא יצאה הגזרה אל הפועל, משום שישראל "לא עשו אלא לפנים". כלומר, ההשתחוות לצלם נבוכדנצר וההשתתפות בסעודת אחשוורוש היו הצגה בלבד מצד היהודים, הם לא האמינו בצלם ולא שמחו בגלותם, אך עשו כן רק לפנים, כלפי חוץ. ה' ידע כמובן את האמת, ולכן אף הוא עשה הצגה בלבד – העמיד פנים כאילו הם עתידים לכלות בגזרת המן, אך למעשה, הושיע אותם.
כלומר, עם ישראל, בהיותו בגלות, "התחפש" בשני האירועים הללו לגויים בהתנהגותו, וכאילו הביע הסכמה עם מעשי הגויים ואף ביטא שמחה כלפי חוץ על גלותו שלו. אך כל אלו היו תחפושת ומסכה בלבד. בפנים, עם ישראל נותר בקדושתו, ומפני כן זכה לגאולה.
אך נראה כי "המתחפש" הגדול ביותר במגילה הוא דווקא הקדוש ברוך הוא! את כל גאולת פורים גלגל ה' ב"תחפושת", בלי להראות את פניו, עד כדי כך ששמו לא נזכר במגילה אפילו פעם אחת! ה' גלגל את כל אירועי המגילה בסתר, דרך המציאות הטבעית, במצב של הסתר פנים. המגילה מפגישה אותנו עם מי שנמצא מאחורי מסכת ההעלם, ההסתר, ומוביל את המציאות כולה לפי רצונו.
בסיפור המגילה התכסה כביכול ה' בגלימה והסתיר את עצמו מפנינו. מסיבה זו אנו גם שותים יין בפורים, שכן: "נכנס יין – יצא סוד" (עירובין סה, א). היין מבטל את המציאות החיצונית הגלויה ומגלה את הסוד שמתחת לפני השטח, את יד ד' הפועלת ומושיעה את ישראל מבעד לגלימה. ואכן, גלימה, מגילה ולגימה בנויות מאותן האותיות, ועניין אחד לכולן.
על כן, אומנם איננו יודעים מה מקורו המדויק של מנהג ההתחפשות בפורים ומתי התחיל, אך הוא בוודאי עתיק מאוד, ואם בוחנים אותו במבט אמוני וערכי, אפשר למצוא בו את סודה של מגילת אסתר, מגילת ההסתר וההתחפשות.
