ראשון לחשבון עוונות
לגבי מצוות ארבעת המינים כותבת התורה (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל - וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ד' אֱ‑לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". חז"ל (תנחומא אמור, כב) שואלים מדוע קוראת התורה ליום החיוב של מצות ארבעת המינים בשם: "ראשון", והלוא הוא חל בחמישה עשר בחודש. על שאלה זו עונים חז"ל תשובה שדורשת בירור: יום זה הוא אכן ראשון, אך לא ראשון לחודש תשרי, אלא "ראשון לחשבון עוונות".
על מנת להסביר את כוונתם, מביאים חז"ל משל. משל למדינה שהיתה חייבת מיסים למלך. אחרי שאותה מדינה לא שילמה במשך זמן רב, החליט המלך להגיע אליה יחד עם בני ארמונו על-מנת לגבות את המס. כאשר שמעו זאת בני המדינה, יצאו לקראתו גדולי אותה המדינה, והתחננו שיעשה עמו חסד, כיוון שאין להם כסף לשלם. המלך נענה לבקשתם בצורה חלקית, ומחל להם על חצי החוב. בעודו ממשיך לקראת המדינה, יצאו לקראתו הבינונים, ובפיהם בקשה זהה: אנא, רחם עלינו! גם לבקשה זו נענה המלך, וויתר על חצי מהחוב הנותר. כאשר המלך כבר היה בפאתי העיר, יצאו לקראתו כל בני המדינה ואמרו לו: "אדוננו המלך! אין לנו כוח ליתן מה שאנו חייבים לך". לשמע דבריהם, החליט המלך לוותר על כל החוב, "מכאן ואילך - ראש חשבון הוא".
זהו המשל. הנמשל מתייחס לתקופת 'הימים הנוראים' שזה עתה עברנו: "המלך" - זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. "בני המדינה" - אלו ישראל, שבמשך השנה צוברים עוונות. בערב ראש השנה מתענים גדולי הדור, מראש השנה עד יום הכפורים ישנם יחידים שמתענים, וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים, אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל. כתגובה למחילה האלוקית, ישראל נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג, ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: "הרי וויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון".
התבוננות קלה במדרש מעלה קושי גדול – אם הקב"ה כבר מחל לנו על כל עוונותינו ביום כיפור, אלו עוונות נותרו בסוכות? על כרחנו לומר שקיים הבדל מהותי בין התשובה של חג הסוכות לתשובה של הימים הנוראים - מערב ראש השנה ועד יום כיפור.
עד יום כיפור, התשובה באה לידי ביטוי בתעניות, כפי שמדגיש המדרש: 'גדולי הדור מתענים... יחידים מתענים... כל ישראל מתענים...'. העוונות דומות למחלה, אשר על-מנת להתרפא ממנה אנחנו משתמשים בתרופות. אמנם, אף-על-פי שהתרופות מרפאות אותנו, הן גם מחלישות את כל גופנו. באופן דומה, הצומות והחזרה בתשובה מרפאות את האדם מחטאיו, אך תוך כדי כך גם מחלישות אותו – שלב זה בתהליך התשובה מביא את האדם לידי פאסיביות, הימנעות מעשייה וריחוק מפעילות.
מציאות זו אינה בריאה. אדם נדרש להיות אקטיבי, פעיל, בעל מעשה. על-מנת להתרפא מחולשה זו נתן לנו הקב"ה את חג הסוכות, אשר לו ביטויי תשובה אחרים, כפי שכותב המדרש: 'מהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא...'. ימי סוכות הם ימים של שמחת קודש, הממלאים את האדם בשמחת חיים. ימים אלו מטעינים מחדש את כוחות החיים של האדם, ובכך מושלמת רפואתו - תופעות הלוואי של הימים הנוראיים הולכות ונמוגות. כעת, כוחות החיים שבים אליו, הוא נקי מחטאו, ומלא שמחת חיים.
זוהי שלימות התשובה. ללא חג הסוכות הייתה התשובה חסירה, כטיפול רפואי שהופסק בשיאו, והחולה נותר סובל מתופעות הלוואי של התרופות שקיבל. תשובת הימים הנוראים אמנם טובה כדי לסלק את החטא - אך לא די בכך. צריך שיהיו חיים, שיהיו מעשים, ושכל המעשים יהיו לשם שמים!
אם כן, ביום הראשון של חג הסוכות, מתחיל חשבון חדש, כיון שרק אז מגיע לידי שלימות תהליך התשובה שהחל בחודש אלול, ערב ראש השנה. אז מגיעים ל"ראשון לחשבון עוונות" - כעת מתחיל החשבון מחדש.
לגבי מצוות ארבעת המינים כותבת התורה (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל - וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ד' אֱ‑לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". חז"ל (תנחומא אמור, כב) שואלים מדוע קוראת התורה ליום החיוב של מצות ארבעת המינים בשם: "ראשון", והלוא הוא חל בחמישה עשר בחודש. על שאלה זו עונים חז"ל תשובה שדורשת בירור: יום זה הוא אכן ראשון, אך לא ראשון לחודש תשרי, אלא "ראשון לחשבון עוונות".
על מנת להסביר את כוונתם, מביאים חז"ל משל. משל למדינה שהיתה חייבת מיסים למלך. אחרי שאותה מדינה לא שילמה במשך זמן רב, החליט המלך להגיע אליה יחד עם בני ארמונו על-מנת לגבות את המס. כאשר שמעו זאת בני המדינה, יצאו לקראתו גדולי אותה המדינה, והתחננו שיעשה עמו חסד, כיוון שאין להם כסף לשלם. המלך נענה לבקשתם בצורה חלקית, ומחל להם על חצי החוב. בעודו ממשיך לקראת המדינה, יצאו לקראתו הבינונים, ובפיהם בקשה זהה: אנא, רחם עלינו! גם לבקשה זו נענה המלך, וויתר על חצי מהחוב הנותר. כאשר המלך כבר היה בפאתי העיר, יצאו לקראתו כל בני המדינה ואמרו לו: "אדוננו המלך! אין לנו כוח ליתן מה שאנו חייבים לך". לשמע דבריהם, החליט המלך לוותר על כל החוב, "מכאן ואילך - ראש חשבון הוא".
זהו המשל. הנמשל מתייחס לתקופת 'הימים הנוראים' שזה עתה עברנו: "המלך" - זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. "בני המדינה" - אלו ישראל, שבמשך השנה צוברים עוונות. בערב ראש השנה מתענים גדולי הדור, מראש השנה עד יום הכפורים ישנם יחידים שמתענים, וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים, אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל. כתגובה למחילה האלוקית, ישראל נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג, ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: "הרי וויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון".
התבוננות קלה במדרש מעלה קושי גדול – אם הקב"ה כבר מחל לנו על כל עוונותינו ביום כיפור, אלו עוונות נותרו בסוכות? על כרחנו לומר שקיים הבדל מהותי בין התשובה של חג הסוכות לתשובה של הימים הנוראים - מערב ראש השנה ועד יום כיפור.
עד יום כיפור, התשובה באה לידי ביטוי בתעניות, כפי שמדגיש המדרש: 'גדולי הדור מתענים... יחידים מתענים... כל ישראל מתענים...'. העוונות דומות למחלה, אשר על-מנת להתרפא ממנה אנחנו משתמשים בתרופות. אמנם, אף-על-פי שהתרופות מרפאות אותנו, הן גם מחלישות את כל גופנו. באופן דומה, הצומות והחזרה בתשובה מרפאות את האדם מחטאיו, אך תוך כדי כך גם מחלישות אותו – שלב זה בתהליך התשובה מביא את האדם לידי פאסיביות, הימנעות מעשייה וריחוק מפעילות.
מציאות זו אינה בריאה. אדם נדרש להיות אקטיבי, פעיל, בעל מעשה. על-מנת להתרפא מחולשה זו נתן לנו הקב"ה את חג הסוכות, אשר לו ביטויי תשובה אחרים, כפי שכותב המדרש: 'מהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא...'. ימי סוכות הם ימים של שמחת קודש, הממלאים את האדם בשמחת חיים. ימים אלו מטעינים מחדש את כוחות החיים של האדם, ובכך מושלמת רפואתו - תופעות הלוואי של הימים הנוראיים הולכות ונמוגות. כעת, כוחות החיים שבים אליו, הוא נקי מחטאו, ומלא שמחת חיים.
זוהי שלימות התשובה. ללא חג הסוכות הייתה התשובה חסירה, כטיפול רפואי שהופסק בשיאו, והחולה נותר סובל מתופעות הלוואי של התרופות שקיבל. תשובת הימים הנוראים אמנם טובה כדי לסלק את החטא - אך לא די בכך. צריך שיהיו חיים, שיהיו מעשים, ושכל המעשים יהיו לשם שמים!
אם כן, ביום הראשון של חג הסוכות, מתחיל חשבון חדש, כיון שרק אז מגיע לידי שלימות תהליך התשובה שהחל בחודש אלול, ערב ראש השנה. אז מגיעים ל"ראשון לחשבון עוונות" - כעת מתחיל החשבון מחדש.
