פרשת 'שלח'
לאהוב את ארץ חמדה
בפרשתנו, אנחנו נפגשים בצער רב עם חטא המרגלים. מהעונש החמור שהוטל על אבותינו במדבר, עולה כי מדובר על הגדול מבין החטאים שנעשו במדבר. כתוצאה מחטא המרגלים, נדחתה הכניסה אל ארץ ישראל בארבעים שנה, בהם מתו כל אותו הדור, כפי שכותבת התורה (במדבר יד, כט, ל"ג) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם... וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה... עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר".
מה היה חטאם הגדול של ישראל שהביא לעונש כה חמור? תשובה לכך אנו מוצאים בדברי משה רבנו, בפרשת דברים (דברים, א, כו): וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ד' אֱלֹקיכֶם". כלומר, בניגוד לציווי האלוקי המפורש (דברים, א, כא) "...עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֱלֹקי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת", סירבו בני ישראל לשמוע בקול ד', נתקפו בפחד, והחלו לבכות, כפי שמתואר בפרשתנו (במדבר, יד, א): "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".
בדברי רוח הקודש שבספר תהילים (קו, כד) מוזכר חטאם של דור המדבר בצורה חריפה ומודגשת: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". מי שמואס בארץ ישראל מוביל לכך שארץ ישראל מואסת בו, ואיננו ראוי להיכנס לתוכה ולחיות בה.
חטא זה הינו חמור עד כדי כך שהגמרא (תענית, כט, א) מציינת כי הוא מהווה את השורש לחורבן בית המקדש, וממילא שורש הגלות: "אמר רבי יוחנן: אותו לילה, ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות".
אחר שראינו כי שורש החורבן הוא המאיסה בארץ ישראל, נוכל להבין כי שורש הגאולה הוא הכיסופים וההשתוקקות אליה. ואכן, כך מלמד אותנו רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ה, כז): "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה", כלומר הגאולה בוא תבוא כאשר כיסופי ישראל יגיעו לשיאם, דבר שיבוא לידי ביטוי במעשים בפועל, "שיחוננו אבניה ועפרה". גם מקורם של דברים אלו הוא ברוח הקודש שבתהילים (קב, יד-ט"ו): "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" ומתי ירחם הקב"ה את ציון? מתי יבוא המועד? " כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".
לאור דברים אלו, נוכל להבין את דברי חז"ל אותם הבאנו לעיל בצורה עמוקה יותר: "אתם בכיתם בכיה של חינם", הבכי באותו לילה היה ללא תכלית, הוא הוביל לגלות, "ואני קובע לכם בכיה לדורות", הבכיה לדורות לא תהיה בכיה של חינם, אלא היא תהיה בכיה שמעוררת כיסופים לחזור לארץ ישראל, ובסופו של דבר היא זו שתוביל אל החזרה לארץ בפועל.
ובאמת, אנחנו זכינו בדורנו לתקן את חטא המרגלים של "וימאסו בארץ חמדה", על-ידי "ויאהבו את ארץ חמדה" – עלינו לארץ, בנינו אותה באהבה ובמסירות נפש של ממש, מתוך אהבה גדולה, וכתוצאה מכך זכינו לתקומת ישראל המחודשת בארצו, לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות המופלא. כל זה נעשה מתוך "ויאהבו את ארץ חמדה". עלינו להמשיך לדבוק בארצנו, לבנות אותה בחומר וברוח, ולהיות שותפים לקדוש ברוך הוא בתהליך הגדול של גאולת ישראל, עד להשלמתו במהרה בימינו.
לאהוב את ארץ חמדה
בפרשתנו, אנחנו נפגשים בצער רב עם חטא המרגלים. מהעונש החמור שהוטל על אבותינו במדבר, עולה כי מדובר על הגדול מבין החטאים שנעשו במדבר. כתוצאה מחטא המרגלים, נדחתה הכניסה אל ארץ ישראל בארבעים שנה, בהם מתו כל אותו הדור, כפי שכותבת התורה (במדבר יד, כט, ל"ג) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם... וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה... עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר".
מה היה חטאם הגדול של ישראל שהביא לעונש כה חמור? תשובה לכך אנו מוצאים בדברי משה רבנו, בפרשת דברים (דברים, א, כו): וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ד' אֱלֹקיכֶם". כלומר, בניגוד לציווי האלוקי המפורש (דברים, א, כא) "...עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֱלֹקי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת", סירבו בני ישראל לשמוע בקול ד', נתקפו בפחד, והחלו לבכות, כפי שמתואר בפרשתנו (במדבר, יד, א): "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".
בדברי רוח הקודש שבספר תהילים (קו, כד) מוזכר חטאם של דור המדבר בצורה חריפה ומודגשת: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". מי שמואס בארץ ישראל מוביל לכך שארץ ישראל מואסת בו, ואיננו ראוי להיכנס לתוכה ולחיות בה.
חטא זה הינו חמור עד כדי כך שהגמרא (תענית, כט, א) מציינת כי הוא מהווה את השורש לחורבן בית המקדש, וממילא שורש הגלות: "אמר רבי יוחנן: אותו לילה, ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות".
אחר שראינו כי שורש החורבן הוא המאיסה בארץ ישראל, נוכל להבין כי שורש הגאולה הוא הכיסופים וההשתוקקות אליה. ואכן, כך מלמד אותנו רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ה, כז): "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה", כלומר הגאולה בוא תבוא כאשר כיסופי ישראל יגיעו לשיאם, דבר שיבוא לידי ביטוי במעשים בפועל, "שיחוננו אבניה ועפרה". גם מקורם של דברים אלו הוא ברוח הקודש שבתהילים (קב, יד-ט"ו): "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" ומתי ירחם הקב"ה את ציון? מתי יבוא המועד? " כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".
לאור דברים אלו, נוכל להבין את דברי חז"ל אותם הבאנו לעיל בצורה עמוקה יותר: "אתם בכיתם בכיה של חינם", הבכי באותו לילה היה ללא תכלית, הוא הוביל לגלות, "ואני קובע לכם בכיה לדורות", הבכיה לדורות לא תהיה בכיה של חינם, אלא היא תהיה בכיה שמעוררת כיסופים לחזור לארץ ישראל, ובסופו של דבר היא זו שתוביל אל החזרה לארץ בפועל.
ובאמת, אנחנו זכינו בדורנו לתקן את חטא המרגלים של "וימאסו בארץ חמדה", על-ידי "ויאהבו את ארץ חמדה" – עלינו לארץ, בנינו אותה באהבה ובמסירות נפש של ממש, מתוך אהבה גדולה, וכתוצאה מכך זכינו לתקומת ישראל המחודשת בארצו, לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות המופלא. כל זה נעשה מתוך "ויאהבו את ארץ חמדה". עלינו להמשיך לדבוק בארצנו, לבנות אותה בחומר וברוח, ולהיות שותפים לקדוש ברוך הוא בתהליך הגדול של גאולת ישראל, עד להשלמתו במהרה בימינו.
