פרשת 'קרח'
"אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'!"
בפרשתנו מתוארת מחלוקתם של קרח ועדתו על משה רבנו ואהרון הכהן. התוצאה של מחלוקת זו היתה מזעזעת (במדבר ט"ז, ל"ב-ל"ה): "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ... וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ד' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת".
המסקנה המתבקשת מניסים גלויים אלו, היתה הודאה של עם ישראל בטעותם, ובקשת סליחה ממשה ואהרון, אך באופן מפתיע, נוהגים עם ישראל בצורה אחרת (במדבר, י"ז, ו'): "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'", כלומר – אתם הבאתם למותם של מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת! וכפי שמסביר רבי אברהם בן עזרא: "...שבתפלתכם, או בחכמה שידעתם – שרפתם המקריבים", ייתכן שהשתמשתם באיזה טכסיס או תחבולה כדי להביא את הפורענות הזו על החולקים עליכם.
עלינו לשים לב לְמה שכותבת לנו התורה: עם ישראל רואים לנגד עיניהם ניסים גלויים החורגים מגדר הטבע, ואף על פי כן הם מתרצים לעצמם בתירוצים שונים כי כלל לא מדובר בניסים, אלא: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'".
על מציאות דומה התפלל אליהו הנביא בהר הכרמל. כחלק ממאבקו עם עובדי העבודה הזרה, ערך אליהו הנביא מעין "תחרות קורבנות". כל אחד מהצדדים הקריב פר על מזבח משלו, והוסכם כי הא־ל שיענה למאמיניו באש משמים - הוא הא־לוהים האמתי. לאחר שעובדי הבעל אינם נענים, קורא אליהו לד' ומבקש (מלכים א' י"ח, ל"ח):" עֲנֵנִי ד', עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ד' הָאֱ־לֹהִים...". חז"ל (ברכות, ט', ב') מסבירים כי אליהו ביקש פעמיים 'ענני' כיוון שאכן היו לו שתי בקשות: "ענני - שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני - ...שלא יאמרו מעשה כשפים הם". אם האדם רוצה להתעקש ולהתעלם ממעשי ד' – גם אש גלויה שתרד מהשמים לא תשכנע אותו.
דבר זה מהווה עבורנו לימוד גדול. יש החושבים שאם יתרחשו לעין כול נסים גלויים ומופלאים מיד יאמינו כולם בד'. אך אין הדבר כן, כפי שאנו רואים במקרה שלנו. בסופו של דבר, הכול תלוי בהחלטת האדם. כשאדם אינו מוכן לקבל את עובדת הנס שלפניו – הוא מתפתל ומוצא הסברים טבעיים לכל תופעה נסית.
עלינו לפקוח את העיניים, ולהכיר את מעשי ד'. בין אם הדברים נעשים בדרך על-טבעית, ובין אם הם נעשים בדרך הטבע, עלינו להכיר שהעושה אותם הוא רבונו של עולם.
דברים אלה מקבלים חשיבות מיוחדת בדור המופלא בו אנו זוכים לחיות. האם זה מקרה, שעם ישראל שב לארצו אחרי גלות כל-כך ארוכה? האם זה מקרה שאחרי שנים כה רבות זכינו לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות מארבע קצוות תבל?! עלינו להסתכל על כל התהליכים הללו בעיניים של אמונה. בהסתכלות אמיתית, מתברר כי כל התהליכים הללו הינם מעשה ידיו של צור ישראל וגואלו. הוא זה שגאלנו ממצרים, הוא זה שקיים אותנו במשך כל הדורות, והוא זה שישלים את תהליך הגאולה שהחלה בדורנו, עד שיגיע עם ישראל אל ייעודו הגדול, ומציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, לכל אפסי ארץ.
משפט לליד: יש החושבים שאם יתרחשו לעין כול נסים גלויים ומופלאים מיד יאמינו כולם בד'.
להרחבות: https://www.youtube.com/watch?v=V_Owt5xdgjg
"אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'!"
בפרשתנו מתוארת מחלוקתם של קרח ועדתו על משה רבנו ואהרון הכהן. התוצאה של מחלוקת זו היתה מזעזעת (במדבר ט"ז, ל"ב-ל"ה): "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ... וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ד' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת".
המסקנה המתבקשת מניסים גלויים אלו, היתה הודאה של עם ישראל בטעותם, ובקשת סליחה ממשה ואהרון, אך באופן מפתיע, נוהגים עם ישראל בצורה אחרת (במדבר, י"ז, ו'): "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'", כלומר – אתם הבאתם למותם של מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת! וכפי שמסביר רבי אברהם בן עזרא: "...שבתפלתכם, או בחכמה שידעתם – שרפתם המקריבים", ייתכן שהשתמשתם באיזה טכסיס או תחבולה כדי להביא את הפורענות הזו על החולקים עליכם.
עלינו לשים לב לְמה שכותבת לנו התורה: עם ישראל רואים לנגד עיניהם ניסים גלויים החורגים מגדר הטבע, ואף על פי כן הם מתרצים לעצמם בתירוצים שונים כי כלל לא מדובר בניסים, אלא: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד'".
על מציאות דומה התפלל אליהו הנביא בהר הכרמל. כחלק ממאבקו עם עובדי העבודה הזרה, ערך אליהו הנביא מעין "תחרות קורבנות". כל אחד מהצדדים הקריב פר על מזבח משלו, והוסכם כי הא־ל שיענה למאמיניו באש משמים - הוא הא־לוהים האמתי. לאחר שעובדי הבעל אינם נענים, קורא אליהו לד' ומבקש (מלכים א' י"ח, ל"ח):" עֲנֵנִי ד', עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ד' הָאֱ־לֹהִים...". חז"ל (ברכות, ט', ב') מסבירים כי אליהו ביקש פעמיים 'ענני' כיוון שאכן היו לו שתי בקשות: "ענני - שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני - ...שלא יאמרו מעשה כשפים הם". אם האדם רוצה להתעקש ולהתעלם ממעשי ד' – גם אש גלויה שתרד מהשמים לא תשכנע אותו.
דבר זה מהווה עבורנו לימוד גדול. יש החושבים שאם יתרחשו לעין כול נסים גלויים ומופלאים מיד יאמינו כולם בד'. אך אין הדבר כן, כפי שאנו רואים במקרה שלנו. בסופו של דבר, הכול תלוי בהחלטת האדם. כשאדם אינו מוכן לקבל את עובדת הנס שלפניו – הוא מתפתל ומוצא הסברים טבעיים לכל תופעה נסית.
עלינו לפקוח את העיניים, ולהכיר את מעשי ד'. בין אם הדברים נעשים בדרך על-טבעית, ובין אם הם נעשים בדרך הטבע, עלינו להכיר שהעושה אותם הוא רבונו של עולם.
דברים אלה מקבלים חשיבות מיוחדת בדור המופלא בו אנו זוכים לחיות. האם זה מקרה, שעם ישראל שב לארצו אחרי גלות כל-כך ארוכה? האם זה מקרה שאחרי שנים כה רבות זכינו לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות מארבע קצוות תבל?! עלינו להסתכל על כל התהליכים הללו בעיניים של אמונה. בהסתכלות אמיתית, מתברר כי כל התהליכים הללו הינם מעשה ידיו של צור ישראל וגואלו. הוא זה שגאלנו ממצרים, הוא זה שקיים אותנו במשך כל הדורות, והוא זה שישלים את תהליך הגאולה שהחלה בדורנו, עד שיגיע עם ישראל אל ייעודו הגדול, ומציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, לכל אפסי ארץ.
משפט לליד: יש החושבים שאם יתרחשו לעין כול נסים גלויים ומופלאים מיד יאמינו כולם בד'.
להרחבות: https://www.youtube.com/watch?v=V_Owt5xdgjg
