קדושת הדיבור הישראלי
פרשות "תזריע" ו"מצורע" עוסקות בעיקר בנגע הצרעת. חז"ל (ערכין טו, ב) מסבירים שעוון לשון הרע הוא הגורם המרכזי לבוא הצרעת על האדם. באותו מקום מייחסים חז"ל למספר לשון הרע דברים חריפים וחמורים, ואף מעמידים את חטא לשון הרע כנגד שלושת החטאים החמורים בתורה: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
התייחסות חריפה זו מעלה את השאלה: במה חמור כל-כך חטא לשון הרע? התשובה לכך, בראש ובראשונה, היא מצד הנפגע שדיברו עליו והשמיצו אותו. מרגע שהאדם דיבר רע על חבירו, דבריו עלולים לגרום לנזקים ישירים ועקיפים, שלעיתים אינם ניתנים לתיקון. לכן, מדריכה אותנו התורה כי כפי שהאדם הישראלי מקפיד הקפדה יתירה על כל דבר-מאכל שנכנס אל פיו, כנלמד בפרשה הקודמת, כך עלינו לשמור על פינו ולברור היטב את מה שיוצא ממנו.
אך מעבר לזה, גם מבלי להתייחס לנזקים היוצאים מהדיבור, חטא לשון הרע הוא חמור מאין כמוהו אפילו מצד עצמו, בשל הפגיעה היסודית במהות האדם. יכולת הדיבור היא המייחדת את האדם משאר הברואים. בעזרת הדיבור אדם מבטא את נפשו, שכלו ורגשותיו. נתאר לעצמנו אדם שקיבל סמכויות נעלות, המייחדות אותו משאר בני אדם, והוא פשע וניצל את סמכויותיו לרעה. התייחסות לפשעים אלו חמורה יותר מאשר לעבירות רגילות של שאר בני האדם, כיון שהאדם קלקל דווקא את מה שמייחד אותו מאחרים, והשתמש במעלתו לרעה. כך גם בעניין הדיבור: ד' ייחד את האדם ביכולת הדיבור כדי שישתמש בה לתועלת העולם - ואילו האדם ניצל את הייחוד שלו לרעה! דבר זה חמור יותר מעבירות בשאר איברי גופו, בהם אין לאדם יתרון מהותי על פני שאר הברואים.
מטרתו העליונה הדיבור הישראלי היא לספר את תהילות ד' בעולם, כלומר, להביא את העולם כולו להכרה בבוראו, כפי שהגדיר זאת בורא עולם עצמו: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי - תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). אמנם, כל עוד ישראל משועבדים ורמוסים תחת זרים, קולם לא נשמע, שכן, מי יתייחס ברצינות לקולו של המסכן והבזוי? רק כאשר ישראל משוחררים וחיים חיי עצמאות בארצם החופשית, עִם צבא חזק וכלכלה איתנה, מתחיל העולם להקשיב למה שיש להם לומר. רק אז עם ישראל יכול באמת להיות אור לגויים. עצמאות ישראל משמעותה פתיחת הפה של עם ישראל, כדי שיוכל להשמיע את קולו בפני העולם כולו, ולהוביל אותו בדרך הנכונה.
לעם ישראל יש הרבה מה לומר בעולם, אך הגלות צמצמה את יכולת הדיבור שלו. עצמאות ישראל מהווה אפוא את הבסיס למילוי ייעודנו בעולם, לקידוש שם ד' בעולם כולו, ומכאן ערכה הגדול של עצמאותנו. מתאים אפוא, שפרשיות אלו - העוסקות בטיהור הדיבור של כלל ישראל ובשחרורו - ייקראו בסמוך ליום העצמאות, על מנת שנוכל למלא את ייעודנו בעולם, ומציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, לכל אפסי ארץ!
