רק אחרי שמשתחררים מהגאווה האנושית הקשורה לעושר, גבורה וחוכמה, ניתן להתחדש בידיעה האמיתית, "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי".
'כי תשא'
---
מראש חודש אדר ועד לראש חודש ניסן אנו קוראים בתורה ארבע פרשיות מיוחדות הקשורות עם אירועי הימים הללו. הפרשיות נקראות כ"מפטיר" בסיום קריאת התורה.
"פרשת שקלים" נקראת בשבת שלפני ראש חודש אדר לזכר מצות מחצית השקל. "פרשת זכור" בשבת שלפני פורים, לזכר מה שעשה לנו עמלק. השבת אנו קוראים את "פרשת פרה", העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה, לקראת העלייה לרגל בפסח. הפרשה האחרונה היא "פרשת החודש" הנקראת בשבת שלפני ראש חודש ניסן, ובה מצויין כי חודש ניסן הוא הראש לחודשי השנה, ומפורטים בה דיני קורבן פסח.
ניתן להקביל בין ארבע הפרשיות הללו לדברי הנביא ירמיהו (ט, כב‑כג), המלמד אותנו במה אנו יכולים להתפאר, ובעצם, לְמה אנחנו צריכים לשאוף:
"כֹּה אָמַר ד', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ד' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ד'"
"אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ" - כנגד פרשת פרה, מצווה שטעמה איננה ידוע לנו. במצווה זו אנו נפגשים עם מציאות שמעל לשכל האנושי. זהו דגם לתורה כולה, תורה א‑לוהית, שהינה גבוהה הרבה יותר מחכמת בן-האנוש, ולכן "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ". רק מתוך ההכרה שחוכמת התורה היא הרבה מעלינו - אפשר לנסות ללמוד ולהבין מה הקדוש ברוך הוא אומר לנו דרכה.
"וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ" - כנגד פרשת זכור, המזכירה את מלחמתנו הראשונה בעמלק, עת יצאנו ממצרים. במלחמה זו למדנו כי עם ישראל לא יכול לסמוך רק על כוחו הפיזי, אלא הוא זקוק להישענות על אביו שבשמים, כפי שהתבטא בעמידתו של משה רבנו על ראש הגבעה, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא).
"אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" - כנגד פרשת שקלים. התורה מצווה על כל עם ישראל להביא סכום זהה, מחצית השקל, העשיר כעני, להורות שכל אחד ואחד מישראל חסר בפני עצמו, וזקוק לשאר ישראל כדי להיות שלם. גם העשיר, למרות עושרו הרב, חסר ללא השייכות לכלל ישראל.
"בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" – כנגד פרשת החודש. המטרה המרכזית בחיינו הינה ידיעת דרכי ד' והליכה בדרכיו – לעשות חסד, משפט וצדקה בארץ. אך על מנת שנגיע אל הבנה
מחודשת זו, עלינו להשתחרר תחילה מהתפיסות הקודמות, המצומצמות.
כפי שנביטה של צמח חדש מתרחשת רק לאחר ריקבון של הגרעין שנזרע באדמה, כך הדבר גם בענייני תפיסות עולם. רק אחרי שמשתחררים מהתפיסה של 'כוחי ועוצם ידי', מהגאווה האנושית החושבת כי הדברים המרכזיים בחיים הם העושר, הגבורה והחוכמה, ניתן להתחדש בידיעה האמיתית, בתובנה כי מטרתנו בחיים הם להידבק בד' ע"י שנעשה רצוננו כרצונו, להגיע אל: "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ד', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ - כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ד'".
"פרשת שקלים" נקראת בשבת שלפני ראש חודש אדר לזכר מצות מחצית השקל. "פרשת זכור" בשבת שלפני פורים, לזכר מה שעשה לנו עמלק. השבת אנו קוראים את "פרשת פרה", העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה, לקראת העלייה לרגל בפסח. הפרשה האחרונה היא "פרשת החודש" הנקראת בשבת שלפני ראש חודש ניסן, ובה מצויין כי חודש ניסן הוא הראש לחודשי השנה, ומפורטים בה דיני קורבן פסח.
ניתן להקביל בין ארבע הפרשיות הללו לדברי הנביא ירמיהו (ט, כב‑כג), המלמד אותנו במה אנו יכולים להתפאר, ובעצם, לְמה אנחנו צריכים לשאוף:
"כֹּה אָמַר ד', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ד' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ד'"
"אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ" - כנגד פרשת פרה, מצווה שטעמה איננה ידוע לנו. במצווה זו אנו נפגשים עם מציאות שמעל לשכל האנושי. זהו דגם לתורה כולה, תורה א‑לוהית, שהינה גבוהה הרבה יותר מחכמת בן-האנוש, ולכן "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ". רק מתוך ההכרה שחוכמת התורה היא הרבה מעלינו - אפשר לנסות ללמוד ולהבין מה הקדוש ברוך הוא אומר לנו דרכה.
"וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ" - כנגד פרשת זכור, המזכירה את מלחמתנו הראשונה בעמלק, עת יצאנו ממצרים. במלחמה זו למדנו כי עם ישראל לא יכול לסמוך רק על כוחו הפיזי, אלא הוא זקוק להישענות על אביו שבשמים, כפי שהתבטא בעמידתו של משה רבנו על ראש הגבעה, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא).
"אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" - כנגד פרשת שקלים. התורה מצווה על כל עם ישראל להביא סכום זהה, מחצית השקל, העשיר כעני, להורות שכל אחד ואחד מישראל חסר בפני עצמו, וזקוק לשאר ישראל כדי להיות שלם. גם העשיר, למרות עושרו הרב, חסר ללא השייכות לכלל ישראל.
"בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" – כנגד פרשת החודש. המטרה המרכזית בחיינו הינה ידיעת דרכי ד' והליכה בדרכיו – לעשות חסד, משפט וצדקה בארץ. אך על מנת שנגיע אל הבנה
מחודשת זו, עלינו להשתחרר תחילה מהתפיסות הקודמות, המצומצמות.
כפי שנביטה של צמח חדש מתרחשת רק לאחר ריקבון של הגרעין שנזרע באדמה, כך הדבר גם בענייני תפיסות עולם. רק אחרי שמשתחררים מהתפיסה של 'כוחי ועוצם ידי', מהגאווה האנושית החושבת כי הדברים המרכזיים בחיים הם העושר, הגבורה והחוכמה, ניתן להתחדש בידיעה האמיתית, בתובנה כי מטרתנו בחיים הם להידבק בד' ע"י שנעשה רצוננו כרצונו, להגיע אל: "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ד', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ - כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ד'".
