הקדושה שבהבדלה
למעלה ממחצית הפרשה שלנו, פרשת "שמיני", עוסקת התורה בענייני המותר והאסור באכילה. בסיכום הפרשה אומרת התורה (ויקרא יא, מז): "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל". זהו אחד מהדברים המייחדים את היהדות, הדורשת מאיתנו לחדד את החושים ולדעת להבדיל. ההבדלה נדרשת גם בדברים פשוטים – "בין אור לחושך", גם בדברים שדרושה בהם הבדלה עדינה יותר – "בין קודש לחול", ואפילו במצבים בהם דרושה הבדלה דקה מן הדקה – "בין קודש לקודש".
מהו ערכה הגדול של ההבדלה? ההבדלה מבטאת את ייחודו של האדם, את "מותר האדם מן הבהמה", שהרי לשם ההבדלה דרושה חכמה. על כן, כאשר אנחנו מזכירים במוצאי-שבתות את ברכת ההבדלה, אנו עושים זאת בתוך ברכת 'חונן הדעת', כפי שמסביר רב יוסף (ברכות לג, א): "מתוך שהיא (=ההבדלה) חכמה – קבעוה בברכת חכמה", ובלשון התלמוד הירושלמי (ברכות ה, ב): "אם אין דעה - הבדלה מניין?". מקורה של החכמה הוא בצלם הא-לוהים הקיים בכל אחד ואחד מאיתנו – "אתה חונן לאדם דעת". מִצְווֹת התורה דורשות מאיתנו לבטא במלוא העוצמה את צלם הא-לוהים שבנו, על-ידי הבדלה מתמדת בין האסור למותר, ובין הטמא לטהור.
יסוד זה של ההבדלה בא לידי ביטוי מיוחד בכל הקשור לענייני האכילה – ישנם דברים המותרים באכילה, וישנם דברים האסורים. אך לא בכך תמה ההבדלה. גם בתוך הדברים המותרים באכילה אנו נדרשים להשתמש בשכלנו ולהבדיל – בין הכמות המצריכה ברכה אחרונה לכזו שאין אחריה צורך בברכה, בין הזמנים המותרים באכילה לזמנים האסורים, וכן הלאה.
התורה (ויקרא יא, מד-מה) מלמדת אותנו כי הבדלה מדוקדקת זו מובילה למדרגת הקדושה: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים – כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ... וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". גם בנוגע לכל הקשור לענייני עריות משתמשת התורה פעמים רבות בלשון זו של קדושה. ואכן, הרמב"ם מסביר כי בספר 'קדושה', אחד מספרי הי"ד החזקה, הוא בחר להתמקד בשני עניינים אלו כיוון שבהם: "קידשנו המקום והבדילנו מן האומות".
דווקא בשני תחומים אלו, בהם ישנו צד משותף בינינו לבין בעלי החיים, בין האדם לבין הבהמה, מתגלה קומתנו האנושית. בתחומים אלו אפשר להתנהג כבני-אנוש, אך יש מי שמתנהג בהם כבהמה וחיה. מכיוון שכך, במקומות הללו מצווה אותנו התורה: הוכח שאתה בן-אדם! גלה קדושה במעשיך! התקדש!
ובאמת, עם ישראל התקדש במשך הדורות בתחומים אלו במיוחד, ידע להבדיל בכל דבר ודבר הבדלה דקה מן הדקה, וגילה קדושה לא רק בחיי הרוח, כי אם גם בחיי החומר, כציוויו של ריבונו של עולם: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים – כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".