מלוך על כל העולם כולו
מתוך שיחתו האחרונה של מו"ר זצ"ל לראש השנה – ערב ראש השנה תשפ"ג
בימי ראש השנה, יום הדין, ימים נוראי הוד, עומדת לה כנסת ישראל, לבושה קיטל לבן של טוהר, ועטופה בטלית מצוייצת של אור, ומתפללת לבורא עולם.
מה מתפללת כנסת ישראל ביום הדין, כאשר ספרי חיים ומתים פתוחים? מה מטריד אותה בשעה זו כאשר החיים וכל צרכיהם תלויים על כף המאזניים? על מה היא דואגת, בשעה שכל בני בשר עוברים לפני הדיין העליון כבני מרון? למה היא שואפת בשעות אלו?
יתגדל ויתקדש שמיה רבה!
רוב רובה של תפילת ראש השנה עוסקה בגילוי וקידוש שמו של ד' יתברך בעולם: "ובכן, תן פחדך ה' א-לוהינו על כל מעשיך... ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם... וכל הרשעה כולה כעשן תכלה... וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
זהו הדבר המרכזי עליו מתפללת כנסת ישראל בראש השנה: שהאנושות כולה תכיר את האמת, שאור ד' יאיר בכל העולם כולו, ומלכות ד' תתגלה במלוא תפארתה בבריאה כולה. כאשר ספרי חיים ומתים פתוחים, מתפללת כנסת ישראל על המשמעות האמיתית של החיים – גילוי האמת האלוקית בעולם. זהו הייעוד שלנו. לשם כך אנחנו חיים וקיימים. ולהבנה אמיתית זו אנחנו מתרוממים בתפילות ראש השנה.
נקודה זו בולטת כבר ממש בראשית התפילה, שהרי ידוע ששלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה-עשרה הינם ברכות של שבח ואיננו מבקשים בהם דבר, ואילו בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, כבר בברכה הראשונה אנו מבקשים: רבונו של עולם, 'זכרנו לחיים...', כיצד הדבר ייתכן? התשובה לכך מופיעה בהמשכה של הבקשה: 'זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך א-לוהים חיים'. זוהי האמת – כל חיינו הם למענך אלוקים חיים, וזהו שבח ה' הגדול ביותר. כאשר בני אדם מבינים מה ייעודם, ומשתדלים להוציא את ייעודם זה מן הכח אל הפועל, זהו שבח ד'.
אנחנו צריכים להתרגל לראות את המציאות שאנחנו חיים באספקלריה של תפילת ראש השנה. למרות כל הבעיות, הקשיים והסיבוכים איתם אנחנו מתמודדים, אנחנו צריכים להבין שמדובר בתהליך, המתחיל ב'ובכן תן כבוד ד' לעמך, שמחה לארצך', ממשיך ב'כל הרשעה כולה כעשן תכלה', ומגיע בסופו אל "ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' א-לוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
אנחנו מאמינים באמונה שלמה, שנגיע בעזרת ד' להגשמתה של תפילת ראש השנה, ואע"פ שיתמהמה, אנחנו יודעים שגאולתם של ישראל היא קמעא-קמעא, וקמעא-קמעא כוללת את כל הקשיים, הסיבוכים והעיכובים, מכל הבחינות, גם מבחינה רוחנית. אסור להיות קצרי רוח, ואסור לאבד עשתונות, ובשום אופן לא להתייאש! בסופו של דבר נתגבר, ונמשיך להתקדם לקראת מימושה המלאה של תפילת ראש השנה, והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
צריך לדעת עוד דבר חשוב, יחד עם אמונתנו, צריך לפעול עם א-ל, במה שאנחנו יכולים כמובן, לא להיות פסיביים. תיקון העולם כולו מתחיל בתיקון העולם של כל אחד ואחד! כל אדם הוא עולם קטן, כל אדם הוא עולם מלא, והוא מפתח לתיקון העולם כולו. גילוי מלכות ד' בעולם כולו מתחיל בגילוי מלכות ד' אצל כל אחד מאיתנו, מתוך קבלת עול מלכות שמים על ידינו, שמתגלה בעול מצוות.
היסוד וההתקדמות לקראת 'ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה', מתחיל באמירה של כל אחד ואחד מאיתנו. מתוך כך, אנו בטוחים שנגיע למציאות השלמה של 'יתגדל ויתקדש שמיה רבה', ואנחנו וודאי משתוקקים שזה יהיה במהרה בימינו, אמן!
מתוך שיחתו האחרונה של מו"ר זצ"ל לראש השנה – ערב ראש השנה תשפ"ג
בימי ראש השנה, יום הדין, ימים נוראי הוד, עומדת לה כנסת ישראל, לבושה קיטל לבן של טוהר, ועטופה בטלית מצוייצת של אור, ומתפללת לבורא עולם.
מה מתפללת כנסת ישראל ביום הדין, כאשר ספרי חיים ומתים פתוחים? מה מטריד אותה בשעה זו כאשר החיים וכל צרכיהם תלויים על כף המאזניים? על מה היא דואגת, בשעה שכל בני בשר עוברים לפני הדיין העליון כבני מרון? למה היא שואפת בשעות אלו?
יתגדל ויתקדש שמיה רבה!
רוב רובה של תפילת ראש השנה עוסקה בגילוי וקידוש שמו של ד' יתברך בעולם: "ובכן, תן פחדך ה' א-לוהינו על כל מעשיך... ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם... וכל הרשעה כולה כעשן תכלה... וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
זהו הדבר המרכזי עליו מתפללת כנסת ישראל בראש השנה: שהאנושות כולה תכיר את האמת, שאור ד' יאיר בכל העולם כולו, ומלכות ד' תתגלה במלוא תפארתה בבריאה כולה. כאשר ספרי חיים ומתים פתוחים, מתפללת כנסת ישראל על המשמעות האמיתית של החיים – גילוי האמת האלוקית בעולם. זהו הייעוד שלנו. לשם כך אנחנו חיים וקיימים. ולהבנה אמיתית זו אנחנו מתרוממים בתפילות ראש השנה.
נקודה זו בולטת כבר ממש בראשית התפילה, שהרי ידוע ששלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה-עשרה הינם ברכות של שבח ואיננו מבקשים בהם דבר, ואילו בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, כבר בברכה הראשונה אנו מבקשים: רבונו של עולם, 'זכרנו לחיים...', כיצד הדבר ייתכן? התשובה לכך מופיעה בהמשכה של הבקשה: 'זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך א-לוהים חיים'. זוהי האמת – כל חיינו הם למענך אלוקים חיים, וזהו שבח ה' הגדול ביותר. כאשר בני אדם מבינים מה ייעודם, ומשתדלים להוציא את ייעודם זה מן הכח אל הפועל, זהו שבח ד'.
אנחנו צריכים להתרגל לראות את המציאות שאנחנו חיים באספקלריה של תפילת ראש השנה. למרות כל הבעיות, הקשיים והסיבוכים איתם אנחנו מתמודדים, אנחנו צריכים להבין שמדובר בתהליך, המתחיל ב'ובכן תן כבוד ד' לעמך, שמחה לארצך', ממשיך ב'כל הרשעה כולה כעשן תכלה', ומגיע בסופו אל "ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' א-לוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
אנחנו מאמינים באמונה שלמה, שנגיע בעזרת ד' להגשמתה של תפילת ראש השנה, ואע"פ שיתמהמה, אנחנו יודעים שגאולתם של ישראל היא קמעא-קמעא, וקמעא-קמעא כוללת את כל הקשיים, הסיבוכים והעיכובים, מכל הבחינות, גם מבחינה רוחנית. אסור להיות קצרי רוח, ואסור לאבד עשתונות, ובשום אופן לא להתייאש! בסופו של דבר נתגבר, ונמשיך להתקדם לקראת מימושה המלאה של תפילת ראש השנה, והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
צריך לדעת עוד דבר חשוב, יחד עם אמונתנו, צריך לפעול עם א-ל, במה שאנחנו יכולים כמובן, לא להיות פסיביים. תיקון העולם כולו מתחיל בתיקון העולם של כל אחד ואחד! כל אדם הוא עולם קטן, כל אדם הוא עולם מלא, והוא מפתח לתיקון העולם כולו. גילוי מלכות ד' בעולם כולו מתחיל בגילוי מלכות ד' אצל כל אחד מאיתנו, מתוך קבלת עול מלכות שמים על ידינו, שמתגלה בעול מצוות.
היסוד וההתקדמות לקראת 'ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה', מתחיל באמירה של כל אחד ואחד מאיתנו. מתוך כך, אנו בטוחים שנגיע למציאות השלמה של 'יתגדל ויתקדש שמיה רבה', ואנחנו וודאי משתוקקים שזה יהיה במהרה בימינו, אמן!
